בדרך לשינוי: הדוורית שהפכה לתכשיטנית

מלי בן הרוש, אמו של שחקן נבחרת ישראל בכדורגל עומרי בן הרוש, עבדה שנים ארוכות בדואר ישראל. בגיל 50, החליטה לחזור לאהבתה הנושנה לאמנות, יצאה לקורס צורפות בסיוע קרן מעגלים – וכיום חולמת לפתוח עסק קטן. עשיתי שינוי – אנשים שעוברים הסבה מקצועית
טור אישי

שמי מלי ומזה כ-20 שנה אני עובדת בחברת דואר ישראל, אך לאחרונה התחלתי בהכנות לקריירה הבאה והשלישית במספר בחיי – פתיחת עסק בתחום הצורפות. הסיבה לכך היא גם הרפורמה המתוכננת בחברה, במסגרתה הוצע לי לפרוש, אך גם ובעיקר תחושת מיצוי ורצון לשינוי בחיי, שיאפשר לי לשלב בין פרנסה לבין הנאה ואהבתי לאמנות.

המסלול שלי בשוק התעסוקה החל בצעירותי בהנהלת חשבונות – המקצוע אותו רכשתי בתיכון. עבדתי מספר שנים בתחום בחנויות, עד שבגיל 30 הגעתי לדואר ישראל לעבוד כדוורית, כשכבר הייתי נשואה ואם צעירה לשניים מתוך שלושת ילדי.

סוג של סבלות

במשך מספר שנים היתי מגיעה לעבודה מדי יום בסביבות 4 לפנות בוקר, מתחילה במיון כללי של דברי הדואר ואז יוצאת לקו החלוקה שלי. חורף, קיץ, סתיו, אביב – לא משנה איזו עונה בשנה או מה מזג האוויר – צעדתי ודיוושתי לאורך 8-10 ק"מ מבית לבית עד שעות הצהריים ולעתים אף עד שעות מאוחרות בהרבה.

העבודה היתה נוחה בשל השעות הגמישות, אך גם סיזיפית וקשה כי מדובר בסוג של סבלות שכן משקל דברי הדואר גדול. כך עבדתי משך 7 שנים, עד שבוקר אחד קרסתי בעיצ! ומה של העבודה – התכופפתי להרים את התיקים ולא הצלחתי להתרומם. צורחת וכואבת מכאבים, פינו אותי לבית חולים באמלובנס, שם גילו כי אני סובלת מנזק בחוליות הגב.

לאחר כחצי שנה במהלכה היתי מרותקת למיטה בבית – חזרתי לעבודה, אך תחת איסור מוחלט מהרופאים על הרמת משקל כבד. בעקבות זאת הועברתי לתפקיד אחר, בעבודות המיון של הדואר – אותו אני ממלאת מזה כ-13 שנים, אך המצב אליו נקלעה חברת הדואר, הביא אותי לשקול לאחרונה שינוי נוסף בחיי.

חייבת להמשיך לעבוד

במסגרת תוכנית ההתייעלות לחברה נקבע, כי כ-1,200 עובדים יעזבו אותה, כאשר כל מי שבסביבות גיל 50 ומעלה קיבל הצעה לפרישה מוקדמת בתנאים קצת יותר מיטיבים. גם אני קיבלתי הצעה לפרישה מוקדמת – אבל ברור לי שאם אקבל אותה – אצטרך גם לאחר מכן להמשיך ולעבוד, שכן יש לנו עדין משכנתא והוצאות גבוהות.

הבנתי כי להנהלת חשבונות אני לא יכולה לחזור – מכיוון שעברו יותר מדי שנים. בשלב מסוים שמעתי שקרן מעגלים, המעניקה הסבות מקצועיות לעובדים במקצועות שוחקים, מציעה קורסים שונים לעובדי הדואר.

אחד מהקורסים הללו היה צורפות – תחום שתמיד קציתי ללמוד, אבל מעולם לא מצאתי את הזמן או את הכסף. למעשה, תמיד עסקתי באמנות ובכל מקום שהייתי בו, תפקדתי כמעין "ועדת קישוט" של איש אחד. הקורס הזה מאפשר לי סוף כל סוף לתת לזה ביטוי.

החלום: לפתוח עסק קטן

כיום אני בעיצומו של הקורס לצורפות, שמתקיים פעם בשבוע, אחרי שעות העבודה, משעות אחר הצהריים עד הערב. בסך הכל אמור הקורס להמשך כשנתיים וחצי, כשבינתיים אני ממשיכה לעבוד בדואר. המטרה היא לקבל כרית ביטחון, כך שבסיומו של הקורס אהיה עם מקצוע חדש ביד, שיאפשר לי להתרנס ממנו.

החלום שלי הוא לפתוח עסק קטן ואינטימי כעצמאית, אולי אפילו חנות קטנה, כשבשלב הראשון אני מתכוונת לעבוד מהבית. מאחר שבעלי החזיק בעבר עסק קטן, אני מכירה את הקשיים שעומדים בדרך, אך לא חוששת מפניהם. למזלי אני מקבלת את מלוא התמיכה מבני המשפחה, שמאושרים כי סוף כל סוף אני עושה את מה שאני באמת רוצה.

המטרה היא לא להפוך למיליונרית, אלא שאצליח רק להמשיך ולהביא פרנסה. גם בעלי, שעובד בבורסה ברמת גן, דאג לגבות את עצמו למקרה שלא ישאר עם עבודה ביד – הוא למד בניית קירות גבס ואף הוציא רישיון על מונית.

במבט קדימה, אני לא רוצה למצוא את עצמי יושבת בבית ללא מעש ואני מקווה שאוכל להמשיך לתפקד ולעבוד עד גיל 120, בהתאם ליכולות שלי כמובן. לכן מבחינתי, הלימודים הללו הם מתנה משמיים, כי סוף כל סוף אזכה במקצוע כזה שיאפשר לי גם להינות ממנו. מבחינתי, השינוי הזה הגיע בדיוק בזמן ומדי יום אני מודע על כך שיצאתי לקורס. שכן אם זה היה תלוי בי, בחיים לא הייתי יכולה ללמוד בגלל שמדובר בהוצאות כבדות שאין לי".

הכותבת, חני בן הרוש, עובדת בדואר ישראל 20 שנה והיא אימו של שחקן נבחרת ישראל בכדורגל, עומרי בן הרוש